ב-2 באוגוסט 1996 החליטה ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו (החלטה 150), לבטל את החלטת ממשלת רבין (ערך נפרד), ובמקום זאת הגדירה שבנושאי מדיניות כוללת בנושאי התיישבות נדרשת החלטת ממשלה ובנושאי הקצאת קרקע ותכנון נדרש אישור שר הביטחון. משמעות ההחלטה היא שעל-מנת להקים התנחלות חדשה, נדרשת החלטת ממשלה. כל ההתנחלויות שהוקמו מאז, פרט לעמיחי (ההתנחלות למפוני עמונה), נבנו בניגוד להחלטה זו.
התנחלויות הן ישובים אזרחיים אשר הוקמו מעבר לקו הירוק, רובן בגדה המערבית. ממשלות ישראל הקימו בגדה 131 התנחלויות רשמיות. על-פי מערכת החוקים הקיימת בשטחים הכבושים, התנחלויות יחשבו "חוקיות" רק אם יעמדו בכל הקריטריונים הבאים: הממשלה החליטה באופן רשמי על הקמת ההתנחלות; הקרקע הוקצתה כדין להתנחלות ואיננה קרקע פרטית של פלסטינים; קיימת תכנית בנייה מאושרת ובתוקף; ההתנחלות נמצאת בתוך תחום שיפוט שנקבע בצו ע"י אלוף פיקוד המרכז. התנחלות שלא ממלאת אחר אחד מהתנאים הנ"ל –איננה חוקית לפי חוקי מדינת ישראל. ההתנחלויות אינן חוקיות בעניו של החוק הבינלאומי אך זכו בהכרה "דה פקטו" כחלק מהסכמי אוסלו משנת 1993.
במרץ 1979, נחתם הסכם שלום עם מצרים בין נשיא מצרים, אנואר סאדאת, ראש-ממשלת ישראל, מנחם בגין, ונשיא ארה"ב, ג'ימי קרטר כשנה לאחר שנחתמו הסכמי קמפ דייויד (1978) אשר היו הסכמי מסגרת לשלום במזרח התיכון . הסכם השלום מורה על סיום מצב המלחמה בין ישראל למצרים, קובע את הגבול הקבוע בין שתי המדינות, מורה על פירוז אזור הגבול ועל דילול כוחות הצבא בסיני, וכן על כינון יחסי שכנות נורמליים כמקובל במשפט הבינלאומי. כמו כן מורה ההסכם על הקמת כוח צבאי רב-לאומי שיפקח על ביצוע ההסכם בסיני. ההסכם מכיל נספח העוסק במתן שלטון עצמי לפלסטינים ברצועת עזה ובגדה המערבית. נספח זה הוא החלק היחיד בהסכם שלא יושם בסופו של דבר.
תוכנית מדינית לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. התוכנית הוצגה על-ידי נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש הבן ביוני 2002. התוכנית מציעה פתרון רב-שלבי לסכסוך הישראלי-פלסטיני בתוך כ-3 שנים. ראש-ממשלת ישראל, אריאל שרון, הודיע על תמיכתו בתוכנית בנאומו בכנס הרצליה ה-3 בשנת 2002. עיקרי התוכנית היו – הכרה ישראלית בזכותם של הפלסטינים למדינה עצמאית; מאבק רציני ויעיל של הרשות הפלסטינית בטרור; רפורמה מדינית ודמוקרטיזציה של הרשות הפלסטינית; הקפאת כל הבנייה בהתנחלויות ופירוק מאחזים שהוקמו לאחר מרץ 2001; הפסקת פעולות התקפיות כלפי אזרחים, לרבות גירוש והריסת בתים ותשתיות; מאמץ ישראלי לנירמול חיי הפלסטינים ומתן סיוע הומניטרי לפלסטינים; נסיגה ישראלית משטחים פלסטיניים שנכבשו אחרי פרוץ האינתיפאדה השנייה). בסופה של מפת הדרכים אמורים הצדדים לדון ולחתום על הסדר הקבע שיהווה הסכם שלום אמיתי וסופי בין הצדדים.