תוכנית לחלוקת השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים בין ישראל לבין מדינות ערב ותושבי השטחים הפלסטינים. הוגשה בשנת 1967 על ידי יגאל אלון, שר העבודה דאז, לראש הממשלה לוי אשכול. על פי תוכנית אלון, גבולה המזרחי של מדינת ישראל יעבור בנהר הירדן, ימשיך דרך מרכזו של ים המלח ולאורך הגבול המנדטורי באזור הערבה. באזור העיר יריחו תיסוג ישראל מרצועה צרה שתקשר בין ממלכת ירדן לבין הרי השומרון. בנוסף, רובם המוחלט של שטחי הגדה המערבית, חבל עזה וסיני יינתן לתושבים הערבים של האזור. לישראל יסופחו בקעת הירדן וחלקם המזרחי של הרי יהודה ושומרון, שהיו מיושבים בדלילות. הגבול יגיע עד חברון. בנוסף, ישראל תשמור ברשותה אזורים נוספים בעלי חשיבות ביטחונית, כגון ההרים שסביב פרוזדור ירושלים (אזור גוש עציון, הרי בנימין וירושלים המזרחית), דרום רצועת עזה וחלקים מסיני.

המשך קריאה

פעם הראשונה שהגדה המערבית הופיעו בלב המאבק המשפטי הייתה בשנת 1978, בבג"ץ הקרוי בג"ץ בית אל. העתירה התנגדה לתפיסת קרקעות מעובדות בצו של המושל הצבאי בשכם ולהקמת התנחלויות על קרקעות אלו. הטיעון לטובת הקמת ההתנחלויות על הקרקע, לכאורה בניגוד לכללי המשפט הבינלאומי, היה כי הן יהיו חלק מהמערך הביטחוני באזור. השופטים הצטרפו פה אחד לחוות הדעת, שקבעה כי "נוכחותם בשטח של יישובים – אפילו אזרחיים – של אזרחי המעצמה המחזיקה תורמת תרומה נכבדה למצב הביטחוני שבאותו שטח ומקילה על הצבא את מילוי תפקידו" העתירה נדחתה.

המשך קריאה

תוכנית בניין עיר, המכונה גם "תוכנית מתאר", היא מסמך בעל תוקף חוקי שנועד להסדיר את השימוש בקרקע בשטח נתון כלשהו. אין לבצע פעולה במקרקעין אלא אם כן הוגשה תוכנית המאשרת את הפעולה. בהקשר של הסכסוך, כל הקמה של מאחז חדש, כל הרחבה של התנחלות קיימת, כל יחידת דיור חדשה שנבנית ללא אישור תוכנית מתאר, היא לא-חוקית בעליל. מפעל ההתנחלויות נבנה ברובו ללא אישור, ללא הקצאת קרקע וללא תב"ע, והוכשר בדיעבד על-ידי המדינה. קיימים מאחזים שלמים בגדה המערבית, שקיבלו צווי הריסה מהיום הראשון שהם נבנו, וצווים אלו לא נאכפו במשך שנים רבות.

המשך קריאה