מערבית - התנערות, התקוממות. שם שניתן לשתי תקופות של התקוממות אלימה, מאופיינת במעשי טרור, של הפלסטיניםכנגד ישראל. האינתיפאדות מהוות את אחד האספקטים החשובים ביותר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני בעשורים האחרונים. האינתיפאדה הראשונה (שעד פרוץ האינתיפאדה השנייה כונתה "האינתיפאדה") החלה ב-1987, והסתיימה עם ירידה במפלס האלימות בשנת 1991,  אף כי יש מי שטוענים שהסתיימה לחלוטין רק עם חתימת הסכמי אוסלו באוגוסט 1993 ויצירת הרשות הפלסטינית בתחילת 1994. האינתיפאדה השנייה, החלה בספטמבר 2000 ודעכה בהדרגה לאחר מבצע חומת מגן ב-2002. ההבדלים המהותיים בין שתי האינתיפאדות הם צורת הארגון, הפעילים בהן, התחום שבו התבצעו וצורת השימוש בנשק. בעוד שהאינתיפאדה הראשונה אופיינה בהשתתפות מאסיבית של האוכלוסייה, שימוש בנשק קר שכלל בעיקר יידוי אבנים ובקבוקי תבערה והוגבלה בעיקר לתחומי הקו הירוק, האינתיפאדה השנייה שהייתה הרבה יותר "מקצועית", הורחבה לכל תחומי ארץ ישראל, נעשה בה שימוש בנשק חם, מטעני חבלה והפעלת מחבלים מתאבדים. עם זאת, אחוז מצומצם יותר מקרב האוכלוסייה הפלסטינית השתתף בפועל בפעולות כנגד מדינת ישראל.

המשך קריאה

מכתב הקצינים הוא מכתב פומבי שנשלח לראש-ממשלת ישראל, מנחם בגין, בחודש מרץ 1978, בחתימתם של 348 מפקדים וחיילים במילואים, ובו מפצירים החותמים בבגין שיחתור לשלום עם מצרים ויעדיף את השגת השלום על פני רעיון ארץ ישראל השלמה. בתחילת אפריל 1978, התקיימה הפגנת ענק בעקבות המכתב. מארגני ההפגנה, שהיו חלק מהחותמים על המכתב, הקימו את תנועת "שלום עכשיו", שנקראה על-שם אחת הכרזות שנתלתה על במת ההפגנה.  

המשך קריאה

חוות דעת (ביניים) בנושא מאחזים בלתי מורשים (מכונה דו"ח ששון) היא חוות דעת שהגישה עורכת הדין טליה ששון לראש ממשלת ישראל אריאל שרון בשנת 2005, ועניינה המאחזים שהוקמו בגדה המערבית. טענה מרכזית המובאת בדו"ח היא כי מאחזים רבים הוקמו על אדמות שאינן אדמות מדינה, אלא שייכות לתושבים פלסטינים. מסקנתה של ששון הייתה כי: "נראה על כן כי הפרת החוק הפכה ממוסדת ומוסדית ... ובוצעה על ידי רשויות מדינה מסוימות, רשויות ציבוריות, מועצות אזוריות ומתנחלים, הכל תוך הצגת מראית עין כאילו יש כאן מערכת מוסדית מסודרת הפועלת כחוק... המסר היה שמדובר במעשה ציוני ולכן יפה לו העלמת עין, הקריצה והמוסר הכפול."

המשך קריאה