עוד מידע בנושא
יוזמת ז'נבה
יוזמת ז'נבה הינה מודל להסכם קבע בין מדינת ישראל לבין מדינה פלסטינית, על-בסיס "מתווה קלינטון" מדצמבר 2000, שהתקבל על-ידי ממשלת ישראל.
ההסכם התקבל בעקבות שיחות מו"מ שהתנהלו בין צוותים של אנשי מקצוע שחלקם היו שותפים לסבבים השונים של המשא ומתן בין ישראל לבין רשות הפלסטינית. את הצוותים הובילו יוסי ביילין מהצד הישראלי, ויאסר עבד-רבו מהצד הפלסטיני. במהלך הזמן הצטרפו אישים בולטים לשתי הקבוצות - מהמערכת הפוליטית, הביטחונית, העסקית, האקדמית והאזרחית.
ועידת טאבה
ועידת שלום במסגרת שיחות ישירות בין ישראל בראשות ראש הממשלה אהוד ברק והרשות הפלסטינית בראשות יאסר ערפת, שהתקיימה בתחילת 2001 בטאבה שבחצי האי סיני בתיווך ארצות הברית בראשות הנשיא קלינטון כהמשך לשיחות קמפ דיוויד. שני הצדדים הסכימו שעל-פי החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם, קווי הארבעה ביוני (הקו הירוק) ישמשו כבסיס לקביעת גבול בין ישראל ומדינת פלסטין. בפעם הראשונה שני הצדדים הציגו מפות של הגדה המערבית. המפות היו הבסיס למו"מ בסוגיית הגבולות. בסוגיית ירושלים, שני הצדדים הסכימו להצעת מתווה קלינטון. הצד הישראלי קיבל את ההצעה שירושלים תהיה בירת שתי המדינות: ירושלים המערבית לישראל, וירושלים המזרחית לפלסטין. שני הצדדים הסכימו שבעיית הר הבית טרם נפתרה. השיחות הופסקו ב-27 בינואר, בגלל הבחירות בישראל. המנצח, אריאל שרון, בחר שלא להמשיך בשיחות אחרי ניצחונו.
ועידת קמפ-דייויד (2000)
ועידת קמפ דייוויד לשלום במזרח התיכון הייתה ועידה שנערכה ביולי 2000 בקמפ דייויד שבמרילנד, בראשות נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון, ראש-ממשלת ישראל, אהוד ברק, ויושב-ראש הרשות הפלסטינית, יאסר עראפת. לאחר שבועיים של דיונים, הועידה הסתיימה ללא כל הסכם שנחתם.
עם חזרתו לישראל, אהוד ברק הכריז: "לא הצלחנו כי שכנינו הפלסטיניים עדיין לא הפנימו כי בשביל שלום אמת צריך לוותר על חלק מהחלומות. לא הצלחנו כי לא מצאנו פרטנר המוכן להכרעות בכל הנושאים"
בעקבות הכרזה זו, התקבע מטבע הלשון "אין פרטנר" בתודעה הציבורית הישראלית.