תוכנית החלוקה היא תוכנית שהציעה ועדת אונסקו"פ מטעם האו"ם לחלוקת ארץ ישראל ממערב לנהר הירדן לשתי מדינות, יהודית (על 55% מהשטח) ופלסטינית (על 45% מהשטח). על-פי התוכנית, ירושלים הייתה אמורה להיות תחת משטר בין-לאומי. התוכנית התקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947 וקיבלה את השם הרשמי: "החלטה מספר 181 של העצרת הכללית של האו"ם". בישראל היא מכונה לעתים קרובות "החלטת כ"ט בנובמבר".

המשך קריאה

סדרה של הסכמים שנחתמו בין ישראל לבין הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף), כחלק מתהליך השלום בין ישראל לפלסטינים. הסכמי אוסלו תקפים ומיושמים עד היום. הראשון מבין שני הסכמים הידוע בשם אוסלו א'. ביסס את ההכרה ההדדית בין הצדדים. בין השאר, ישראל הכירה באש"ף כבנציגו החוקי והלגיטימי של העם הפלסטיני. בין השאר, אש"ף הכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים בשלום ובביטחון. נחתם בחשאי באוסלו ב-20 באוגוסט 1993 על ידי שמעון פרס ומחמוד עבאס. בשלב השני, הידוע בשם אוסלו ב'- נחתם הסכם אשר העניק לפלסטינים שלטון עצמי בערים הפלסטיניות בגדה וברצועה, וכן ב-450 כפרים פלסטינים, וקיבע למעשה את החלוקה לשטחי A, B, C (פירוט בערך נפרד). נחתם ב-28 בספטמבר 1995 בוושינגטון על ידי יצחק רבין ויאסר ערפאת. מספר שבועות לאחר חתימת ההסכם, יצחק רבין נרצח, ומחליפו, שמעון פרס, המשיך ביישום ההסכם.

המשך קריאה

ועידת קמפ דייוויד לשלום במזרח התיכון הייתה ועידה שנערכה ביולי 2000 בקמפ דייויד שבמרילנד, בראשות נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון, ראש-ממשלת ישראל, אהוד ברק, ויושב-ראש הרשות הפלסטינית, יאסר עראפת. לאחר שבועיים של דיונים, הועידה הסתיימה ללא כל הסכם שנחתם. עם חזרתו לישראל, אהוד ברק הכריז: "לא הצלחנו כי שכנינו הפלסטיניים עדיין לא הפנימו כי בשביל שלום אמת צריך לוותר על חלק מהחלומות. לא הצלחנו כי לא מצאנו פרטנר המוכן להכרעות בכל הנושאים" בעקבות הכרזה זו, התקבע מטבע הלשון "אין פרטנר" בתודעה הציבורית הישראלית.

המשך קריאה