תנועת ההתנגדות האיסאלמית. תנועה אסלאמיסטית-סונית פונדמנטליסטית פלסטינית, המוגדרת על ידי מדינות רבות כארגון טרור, ביניהן גם על ידי ישראל. על פי הצהרות פומביות, תנועת חמאס מחולקת לשלוש זרועות: (1) זרוע פוליטית-מדינית; (2) זרוע צבאית "עז א-דין אל קאסם"(3) זרוע אזרחית (דעווה), הפועלת לרווחת הציבור הרחב, בהפעלת מרפאות, מתן צדקה, חלוקת מזון, והקמת בתי ספר, ובהשפעת פעילות הרווחה מגייסת תומכים רבים לחמאס.
עוד מידע בנושא
מאחזים בלתי-חוקיים
מאחזים הם למעשה התנחלויות אשר הוקמו על ידי מדינת ישראל או, לחלופין, על ידי ארגוני מתנחלים בגיבוי המועצות המקומיות באופן רשמי ולא חוקי. ממשלת ישראל החליטה בשנת 1996 שלא להקים עוד התנחלויות חדשות, אך כדי לעקוף את המחויבות הפוליטית והבינלאומית, הקימה את ההתנחלויות באופן לא רשמי, וקראה להן: "מאחזים בלתי חוקיים" או "מאחזים בלתי מורשים".
יוזמת ז'נבה
יוזמת ז'נבה הינה מודל להסכם קבע בין מדינת ישראל לבין מדינה פלסטינית, על-בסיס "מתווה קלינטון" מדצמבר 2000, שהתקבל על-ידי ממשלת ישראל.
ההסכם התקבל בעקבות שיחות מו"מ שהתנהלו בין צוותים של אנשי מקצוע שחלקם היו שותפים לסבבים השונים של המשא ומתן בין ישראל לבין רשות הפלסטינית. את הצוותים הובילו יוסי ביילין מהצד הישראלי, ויאסר עבד-רבו מהצד הפלסטיני. במהלך הזמן הצטרפו אישים בולטים לשתי הקבוצות - מהמערכת הפוליטית, הביטחונית, העסקית, האקדמית והאזרחית.
כיבוש
המושג 'כיבוש' הוא מושג שנוי במחלוקת, יש הטוענים כי מאחר שטרם 67' שטחי הגדה היו מסופחים לירדן (אשר כבשה אותם ב1948 וסיפחה אותם בשנת 1950) שלעולם לא קיבלה הכרה בינלאומית בריבונותה על הגדה, בצירוף העובדה שבשנת 1988 ויתרה על כל תביעותיה באזור, לא ניתן להגדיר את המצב בגדה ככיבוש משום שהשטח לא נכבש מידי ריבון אחר. מצד שני החוק הבינלאומי מגדיר כיבוש גם כשליטה זרה על אוכלוסיה אזרחית, אין חולק שתושביהם הפלסטינים של השטחים נמצאים תחת מצב של תפיסה לוחמתית (כפי שהגדיר זאת בית המשפט העליון), משום שהם אינם אזרחי ישראל אף שישראל שולטת בפועל באזור. האוכלוסייה הפלסטינית בגדה (שעל-פי הנתונים הרשמיים של מדינת ישראל מונה כ-2.9 מיליון) אינה כפופה לחוק הישראלי, אלא למשטר צבאי שמתבסס הן על החוק שהיה מקובל באזור לפני 1967, והן על צווים שמוציא המושל הצבאי מטעם ישראל. במסגרת המשטר הזה נשללות מהפלסטינים זכויות אדם וזכויות פוליטיות. על-פי עמדת ישראל, הפגיעה בזכויות אדם נובעת במידה רבה מהמתיחות הביטחונית המתמשכת, ומהצורך להתגונן מפני פעולות טרור המתבצעות נגד אזרחיה. אם כן, הכיבוש דה-פאקטו הוא מצב של שליטה צבאית על אוכלוסיה אזרחית.