סדרה של הסכמים שנחתמו בין ישראל לבין הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף), כחלק מתהליך השלום בין ישראל לפלסטינים. הסכמי אוסלו תקפים ומיושמים עד היום. הראשון מבין שני הסכמים הידוע בשם אוסלו א'. ביסס את ההכרה ההדדית בין הצדדים. בין השאר, ישראל הכירה באש"ף כבנציגו החוקי והלגיטימי של העם הפלסטיני. בין השאר, אש"ף הכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים בשלום ובביטחון. נחתם בחשאי באוסלו ב-20 באוגוסט 1993 על ידי שמעון פרס ומחמוד עבאס. בשלב השני, הידוע בשם אוסלו ב'- נחתם הסכם אשר העניק לפלסטינים שלטון עצמי בערים הפלסטיניות בגדה וברצועה, וכן ב-450 כפרים פלסטינים, וקיבע למעשה את החלוקה לשטחי A, B, C (פירוט בערך נפרד). נחתם ב-28 בספטמבר 1995 בוושינגטון על ידי יצחק רבין ויאסר ערפאת. מספר שבועות לאחר חתימת ההסכם, יצחק רבין נרצח, ומחליפו, שמעון פרס, המשיך ביישום ההסכם.

המשך קריאה

מאפריקאנס – הפרדה. מדיניות ההפרדה הגזעית שהונהגה בדרום-אפריקה משנת 1948 ועד 1994. מדיניות זה הייתה גזענית והושתתה על עקרונות של הפרדה גזעית, ומתן זכויות יתר לאוכלוסייה הלבנה. מדיניות האפרטהייד של המשטר הדרום-אפריקאי ספגה גינויים הולכים וגוברים של הקהילה הבינלאומית, ובראשה, האו"ם. בהדרגה מצאה עצמה דרום-אפריקה מבודדת בשדה הבינלאומי. נגזרו עליה סנקציות כלכליות, אמברגו על מסחר בנשק, הרחקה ממוסדות בינלאומיים והחרמה באירועי תרבות וספורט. המונח אפרטהייד הפך למילת גנאי נרדפת לגזענות שיטתית, לאפליה ממוסדת, ולהתעלמות מוצהרת מזכויותיו של ציבור שלם החי במדינה כלשהי. חשוב לציין כי ממשלת ישראל המשיכה לקיים יחסים דיפלומטיים וסחר בנשק עם דרום-אפריקה גם כאשר שאר העולם ניתק את הקשרים עם המשטר, שנתפס כגזעני ולא-לגיטימי. בהקשר של הסכסוך, סיפוח של הגדה המערבית ואי-מתן זכויות מלאות (אזרוח) של מיליוני הפלסטינים, יצור מצב בו הפלסטינים מנועים מלקחת חלק במשחק הדמוקרטי, להיאבק על משאבים ועל סדר העדיפויות הלאומי. הדרה של מיליוני בני-אדם שחיים במדינה, על-בסיס השיוך הלאומי, האתני או הדתי שלהם, יהפוך את מדינת ישראל למדינה בה יש אזרחים יהודיים סוג א', ונתינים פלסטיניים חסרי זכות בחירה.

המשך קריאה