דר' רון פונדק ז"ל מביא סקירה הסטורית מעמיקה אל שורשי הסכסוך והדרכים לפתרונו.
עוד מידע בנושא
תוכנית ההתכנסות
תוכנית מדינית שהגה ראש-ממשלת ישראל, אהוד אולמרט. התוכנית כללה פינוי מדורג של מרבית ההתנחלויות בגדה המערבית בהתאם למדיניות ההפרדה של ממשלת ישראל. על פי התוכנית, תושבי ההתנחלויות היו אמורים להתכנס בשלושה גושים גדולים: גוש מעלה אדומים, גוש אריאל, וגוש עציון. לפי תוואי גדר ההפרדה, או תוואי דומה שתושג עליו הסכמה לאומית ולגיטימציה בינלאומית. לפי התוכנית, היו אמורים רוב היישובים המפונים להיות מועתקים לגושי ההתיישבות בגדה המערבית, מה שהיה מותיר בידי ישראל כ-7% משטחי הגדה. בשל אופיו החד צדדי של המהלך, הוחלט כי קודם לכן תנסה ממשלת ישראל להידבר עם הפלסטינים, ורק אם יתברר שאין פרטנר להידברות, יבוצע הצעד החד צדדי.
סוגיות הליבה
גדר ההפרדה
מכשול פיזי שבחלקו חומת בטון ובחלקו האחר גדר המכילה אמצעי ניטור אלקטרוניים (גדר אינדיקטיבית). הגדר נבנתה ברובה בתוך שטח הגדה המערבית, והתוואי המתוכנן שלה חורג באופן מובהק מהקו הירוק (למשל באזור אריאל). גדר ההפרדה חוצצת בין חקלאים פלסטיניים לאדמתם, ובפועל מספחת שטח שנכבש במלחמת ששת-הימים. בתגובה לטענה זאת, עמדתה הרשמית של משרד הביטחון היא: "התוואי נרבע על-סמך שיקולים ביטחוניים אסטרטגיים. בעתיד, לכשיקבעו הסדרי קבע עם הרשות הפלסטינית, יקבע הגבול ואם יהיה צורך, ישונה תוואי הגדר." ב-9 ביולי 2004 נתן בית המשפט הבינלאומי בהאג את חוות דעתו בנוגע לגדר. בית הדין רשם את הבטחתה של ישראל כי המכשול ישמש רק כאמצעי ביטחון זמני. עם זאת הוא ציין כי קיים חשש כבד כי תוואי המכשול יצור עובדות בשטח שיובילו לסיפוח דה-פקטו של שטחים וישפיעו על קביעת הגבולות העתידיים בין ישראל למדינה פלסטינית.