ירושלים המזרחית

ירושלים המזרחית

עם תום מלחמת ששת הימים הרחיבה מדינת ישראל את גבולותיה המוניציפליים של ירושלים ובכך סיפחה אליה כ-71,500 דונם משטחים שנכבשו במהלך המלחמה. באותה העת, כ-70,000 פלסטינים חיו בשטחים שסופחו לירושלים והם הפכו לתושבי קבע בישראל. השטחים כללו את העיר העתיקה וכ-28 כפרים פלסטינים מהפריפריה של העיר. כיום גרים בשטחים אלו כ-300,000 פלסטינים וכ-200,000 ישראלים יהודים. מרבית הפלסטינים בירושלים אינם נושאי תעודת אזרחות ישראלית אלא מצויים במעמד של תושבי קבע בישראל.

הבנייה הישראלית בירושלים המזרחית:

1. שכונות יהודיות: מאז 1967 נבנו ביוזמת המדינה מעבר לקו הירוק בירושלים 12 שכונות ישראליות חדשות עם למעלה מ-50,000 יחידות דיור על קרקעות שהופקעו לצורך כך על ידי המדינה (בין השאר השכונות גילה, רמות, פסגת זאב, נווה יעקב והר חומה). בשכונות אלה מתגוררים כ-200,000 ישראלים. עבור הציבור הפלסטיני בעיר, לא הוקמו שכונות חדשות ונבנו רק מאות יחידות דיור בודדות ביוזמת הממשלה, למרות הגידול הרב של האוכלוסיה. בשכונות הפלסטיניות בירושלים המזרחית מתגוררים כ-300,000 פלסטינים.
2. מבנים ציבוריים בתוך שכונות פלסטיניות: לצד בניית שכונות החדשות מעבר לקו הירוק, מדינת ישראל גם בנתה בתוך השכונות הפלסטיניות שבירושלים המזרחית. בנייה זו מתאפיינת בהיותה בנייה ממשלתית או תיירותית. מבנים כגון משרד המשפטים (שכונת באב-א-זהרה), המטה הארצי של המשטרה (שכונת שייח' ג'ארח), או אתר החפירות והתיירות של עיר דוד (שכונת סילוואן) נבנו במטרה לחזק את התפיסה הישראלית בתוך השכונות הפלסטיניות.
3. התנחלויות בתוך שכונות פלסטיניות: בנוסף, כ-2,000 מתנחלים התיישבו מאז שנות ה-80 במבנים בתוך השכונות הפלסטיניות בירושלים. בין השאר בסילוואן, שייח ג'ראח, ראס אלעמוד, א-טור, והרובע המוסלמי בעיר העתיקה.
4. התנחלות תיירותית: ישנם אתרי תיירות בירושלים המזרחית אשר מהווים נדבך נוסף של התנחלות בעיר. הדוגמה הבולטת היא אתר התיירות עיר דוד שנמצא בשכונת סילוואן בעיר. האתר מביא אלפי תיירים מישראל ומחו"ל ובכך משפיע על אופיה של השכונה הפלסטינית. פלסטינים רבים מסילוואן מרגישים כי האתר פועל למען חיזוק קשר היסטורי של העם היהודי למקום על חשבון אופיה הפלסטיני של השכונה כיום.

מכשול ההפרדה בירושלים:
בעשור האחרון נבנה בעיר ירושלים מכשול ההפרדה לצרכי ביטחון. לצד השיקול הביטחוני, שיקולים נוספים הנחו את תוואי מכשול ההפרדה בירושלים. ניתן למנות חמישה שיקולים עיקריים לקביעת תוואי המכשול בירושלים:

1. הגבול המוניציפלי של ירושלים: גבולותיה הרשמיים של ירושלים, אשר שורטטו לאחר מלחמת ששת הימים, מהווים נדבך חשוב בתוואי הגדר.
2. התנחלויות מסביב לירושלים: מכשול ההפרדה נבנה בצורה כזו שהוא נפרס וכולל התנחלויות בעוטף ירושלים בגדה המערבית. בגבולה הצפוני של ירושלים הגדר בנויה באופן שהיא מקיפה את ההתנחלויות גבעת זאב, גבעון החדשה, שמואל ובית חורון. בדרומה של העיר, גדר ההפרדה הורחבה בכדי לכלול את ההתנחלות הר גילה וגוש עציון. התוואי המתוכנן של הגדר כולל גם את ההתנחלות מעלה אדומים ממזרח לירושלים.
3. דמוגרפיה: מכשול ההפרדה נבנה כך שהוא חוצץ ויוצר הפרדה פיסית בין שכונות ירושלמיות פלסטיניות לבין יתר העיר ירושלים. התושבים של השכונות הפלסטיניות ראס חמיס, מחנה פליטים שועפאט, כפר עקב, ענאתא ואחרות נמצאים מחוץ לגדר ההפרדה למרות היותם חלק רשמי מהעיר, ועליהם לעבור דרך מחסום במכשול ההפרדה כל אימת שהם מבקשים להיכנס לעיר.
4. שכונה עתידית: תוואי הגדר נמתח מזרחית לשכונה נווה יעקב בצפון מזרח ירושלים אל מעבר לגבולה המוניציפלי של ירושלים, כדי לאפשר מימוש של תוכנית לבנייה של שכונה נוספת באזור. שכונה זו, שטרם נבנתה, קרויה שכונת "אדם מערב" והיא באופן רשמי חלק מההתנחלות אדם, אשר מזרחית לירושלים.
5. אתרים היסטוריים ודתיים: מכשול ההפרדה מספח שני אתרים בעלי חשיבות היסטורית אשר מצויים מחוץ לתחום השיפוט של ירושלים. אתרים אלו הם נבי סמואל מצפון לירושלים, וקבר רחל מדרום לעיר ובתוך העיר הפלסטינית בית לחם. על פי המסורת בנבי סמואל מצוי קבר הנביא שמואל ואילו בבית לחם שוכן קברה של רחל אמנו.