מהם "מאחזים בלתי חוקיים"?
המאחזים הם למעשה התנחלויות שהוקמו על ידי ממשלות ישראל מאז שנות התשעים – אך באופן לא רשמי ולא חוקי. ממשלת ישראל החליטה בשנת 1996 שלא להקים עוד התנחלויות חדשות, אך כדי לעקוף את המחויבות הפוליטית והבינלאומית, הקימה את ההתנחלויות באופן לא רשמי, וקראה להן: "מאחזים בלתי חוקיים" או "מאחזים בלתי מורשים".
מה לא חוקי במאחזים הבלתי חוקיים?
לפי הדין הבינלאומי, כל ההתנחלויות אינן חוקיות, אך כשהובא הנושא בפני בית המשפט העליון הישראלי, הוא החליט שלא להחליט, וקבע שמדובר בנושא פוליטי המצוי בידי הממשלה. ממשלות ישראל הקימו בגדה המערבית 131 התנחלויות רשמיות, לפי מערכת החוקים הקיימת בשטחים הכבושים. התנחלויות "חוקיות" שכאלה צריכות לעמוד בכל הקריטריונים הבאים:
1. הממשלה החליטה באופן רשמי על הקמת ההתנחלות;
2. הקרקע הוקצתה כדין להתנחלות ואיננה קרקע פרטית של פלסטינים;
3. קיימת תכנית בנייה מאושרת ובתוקף;
4. ההתנחלות נמצאת בתוך תחום שיפוט שנקבע בצו ע"י אלוף פיקוד המרכז.
התנחלות שלא ממלאת אחר אחד מהתנאים הנ"ל –איננה חוקית.
כמה מאחזים בלתי חוקיים יש בשטחים?
גורמים שונים סופרים מספר שונה של מאחזים. לעתים יש מחלוקת האם המאחז נחשב חלק מהתנחלות קיימת, או שמא מדובר בהתנחלות עצמאית; לעתים יש ויכוח לגבי היקף המאחז – יש מי שסופר כל גבעה שיש בה איזושהי נוכחות של המתנחלים, גם אם מדובר בנוכחות זמנית או מזדמנת של צעירים, ויש מי שיספור רק את אותם מקומות שבהן קיימת נוכחות של קבע, כולל תשתיות ומבנים, וישנן סיבות נוספות להבדלים בין רשימות המאחזים.
עו"ד טליה ששון, שהכינה עבור ממשלת ישראל דו"ח רשמי על המאחזים בשנת 2005, קבעה כי לפי המידע שבידיה ישנם 105 מאחזים בלתי חוקיים. לפי משרד הבטחון ישנם 88 מאחזים, ולפי שלום עכשיו ישנם 97 מאחזים בלתי חוקיים.
כמה מאחזים הם על קרקע פרטית של פלסטינים?
לפי נתונים רשמיים שהועברו לשלום עכשיו מהמינהל האזרחי, כ-79 מבין כ-97 מאחזים יושבים באופן מלא או חלקי על אדמות פרטיות של פלסטינים.
15 מאחזים יושבים באופן מלא על קרקע פרטית, והם: בית-אל מזרח, גבעת החי"ש, כוכב יעקב מזרח, חרשה, חוות עומר, כוכב יעקב מערב, בית-הכנסת העתיק סוסיא, הבית האדום, אהבת חיים, מכון משפטי ארץ, גבעת אסף, חרותי, ג'בל ע'רטיס, עפרה צפון מזרח, חוות גלעד (המתנחלים טוענים לרכישה של אדמות חוות גלעד, אך לא הצליחו לרשום אותם על שמם).
בכ-31 מאחזים הקרקע הפרטית היא למעלה מ-50% משטח המאחז.
כ-37% מהקרקעות שעליהם יושבים המאחזים הן קרקעות פרטיות. סה"כ השטח שתופשים המאחזים הוא כ-14,000 דונם; מתוכם כ-5,000 דונם קרקע פרטית.
מהן המשמעויות הפוליטיות של תופעת "נוער הגבעות" והמאחזים הקטנים הללו?
לאורך השנים דגלה ההנהגה הותיקה של המתנחלים בשיתוף פעולה מלא עם הממשלה והמדינה ובהקמת ההתנחלויות בעזרתה האקטיבית של הממשלה ובעזרתה שבשתיקה (הימנעותה מאכיפת החוק). יחד עם זאת, שמרה ההנהגה תמיד על כוח פוליטי שיהווה איום על הממשלה (ברמה הקואליציונית וברמה הציבורית בהפגנות ובמחאות), והשתמשה גם תמיד באיום מרומז או מפורש בשימוש באלימות במקרה של פינוי.
גישה זו של הליכה על החבל הדק שבין שיתוף פעולה עם המדינה מצד אחד, ואיום באלימות ושבירת הכלים מצד שני, מעידה על מתח אידיאולוגי בתוך תנועת המתנחלים. ניתן לומר שרוב המאחזים וההתנחלויות הוקמו בגישה של ההנהגה הותיקה, תוך שיתוף פעולה מלא של ממשלת ישראל. אלה הם ההתנחלויות והמאחזים האמיתיים, המשמעותיים, שבהם יש תשתיות, כבישים, מבנים ומשפחות מתנחלים. לעומת זאת, הזרם הקיצוני שמסרב לשתף פעולה עם המדינה, שמובל בעיקר על ידי צעירי "נוער הגבעות", מקים באופן עצמאי מאחזים שאינם מגיעים לכדי תשתיות רציניות, ומתעמת עם כוחות הבטחון.
פעילות נוער הגבעות משרתת היטב את האינטרסים של הממשלה ושל המתנחלים: המתנחלים מצדם מעלים את המחיר הציבורי והפוליטי של הפינוי, והממשלה מצדה יכולה להציג מצג לפיו היא עושה מאמצים ניכרים לטפל בנושא.
יחד עם זאת, המתנחלים מפסידים הרבה מאוד נקודות בדעת הקהל הישראלית כאשר הם מתעמתים עם כוחות הבטחון. התמונות של תקיפות של פלסטינים ושל חיילים יוצרות כעס ואנטגוניזם כלפי המתנחלים וההתנחלויות, דבר שדווקא מעלה את התמיכה בפינוי ההתנחלויות ומוריד את המחיר הפוליטי של הפינוי.
