יוזמת ז'נבה הינה מודל להסכם קבע בין מדינת ישראל לבין מדינה פלסטינית, על-בסיס "מתווה קלינטון" מדצמבר 2000, שהתקבל על-ידי ממשלת ישראל.
ההסכם התקבל בעקבות שיחות מו"מ שהתנהלו בין צוותים של אנשי מקצוע שחלקם היו שותפים לסבבים השונים של המשא ומתן בין ישראל לבין רשות הפלסטינית. את הצוותים הובילו יוסי ביילין מהצד הישראלי, ויאסר עבד-רבו מהצד הפלסטיני. במהלך הזמן הצטרפו אישים בולטים לשתי הקבוצות – מהמערכת הפוליטית, הביטחונית, העסקית, האקדמית והאזרחית.
על-מנת להניע מהלך אזרחי וציבורי, שיחלץ את האזור ממלכודת הדמים שבו הוא נתון, קמו בשני הצדדים ארגונים ללא כוונת רווח המקדמים את היוזמה. מאז גיבוש ההסכם נערך מאמץ הסברתי וחינוכי בצד הפלסטיני ובצד הישראלי, בכדי לגייס רוב שיוביל את הנהגות שני הצדדים למו"מ ולהסכם.
עקרי ההסכם:
- הכרה הדדית בשתי המדינות כבתים הלאומיים של עמיהן.
- גבול מוסכם על בסיס קווי 67 עם גושי התנחלויות בישראל וחילופי שטחים.
- חלוקת ירושלים המזרחית: שכונות יהודיות לישראל ושכונות פלסטיניות לפלסטין
- חופש תנועה מלא בעיר העתיקה וגישה מלאה למקומות הקדושים.
- מערכת בקרה בינלאומית על ביצוע המחויבויות.
- פתרון מלא לבעית הפליטים המתבסס על מעבר לפלסטין ופיצויים.
- מדינה פלסטינית ללא צבא ועם סידורי ביטחון מפורטים.
- קץ הסכסוך וסוף התביעות.
בפירוט:
- הכרה הדדית:
בהסכם, הפלסטינים מכירים בזכותו של העם היהודי למדינתו. הם גם מכירים במדינת ישראל כביתנו הלאומי. מנגד, הישראלים מכירים במדינה הפלסטינית כבית הלאומי של העם הפלסטיני. - גבולות והתנחלויות:
הגבול אשר נקבע על גבי מפה מפורטת הינו סופי ולא ניתן לערעור.
על פי ההסכם והמפות, גבולותיה המורחבים של מדינת ישראל יכללו יישובים יהודיים הנמצאים כיום מעבר לקו הירוק ושכונות יהודיות במזרח ירושלים, כמו גם שטחים בעלי חשיבות בטחונית בעורפו של נתב"ג – כל אלה יסופחו לישראל בהסכמה, ויהפכו לחלק בלתי נפרד ממנה.
כך, כ-300 אלף ישראלים החיים היום מעבר לקו הירוק יישארו בבתיהם ובישוביהם וייכללו בתוך גבולותיה המוסכמים של מדינת ישראל.
בתמורה לסיפוח גושי ההתחלויות, השכונות במזרח י-ם, והשטחים הבטחוניים, ישראל תעביר לפלסטינים שטחים חלופיים עפ"י יחס של 1:1.
ישראלים יוכלו להשתמש באופן חופשי, ובהתאם להסדרים מיוחדים, בכבישים חשובים כגון מודיעין-ירושלים, ירושלים-בקעת הירדן, ומבקעת הירדן לכיוון בית שאן ועין גדי. - ירושלים:
הפלסטינים יכירו בירושלים כבירת ישראל.
בגבולותיה החדשים, ירושלים תהיה עיר עם רוב יהודי מוחלט ומוצק.
כל השכונות הישראליות במזרח ירושלים יהפכו לחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל וייהנו מחיבור רציף אל העיר המערבית.
היישובים הישראלים הסמוכים לירושלים ונמצאים היום מעבר לקו הירוק – מעלה אדומים, גבעת זאב וגבעון – יסופחו לישראל גם הם.
הכותל המערבי והרובע היהודי יהיו בריבונות ישראלית מלאה.
העיר העתיקה תהיה פתוחה לתנועה פנימית לכל הנכנסים בשעריה.
הפלסטינים מכירים בקשר ההיסטורי ובמשמעות הייחודית של הר הבית לעם היהודי.
מובטחת הגישה החופשית של ישראלים להר הבית.
מסגרת הבקרה הבינלאומית תאכוף את איסור החפירה והבניה בהר הבית.
220 אלף אזרחי מזרח ירושלים יהפכו לאזרחי המדינה הפלסטינית ויאבדו את מעמד תושב הקבע של ישראל ממנו הם נהנים היום. - בקרה בינלאומית:
סוכם על הקמת קבוצה רב לאומית בהשתתפות ארה"ב, אשר תפקח על ביצוע ההסכם. במסגרת זו יתפרס כח רב-לאומי חמוש בשטחי המדינה הפלסטינית. כח זר יפקח על מעברי הגבול הפלסטינים עם מדינות ערב למניעת הברחת נשק וחומרים מסוכנים וישמש להרתעה מפני התקפות מבחוץ. - פליטים:
אין בהסכם זכות שיבה של פליטים פלסטינים לישראל.
הפתרון המוסכם לסוגיית הפליטים הפלסטינים יביא קץ למעמד הפליטות ויכלול מרכיב של פיצוי כספי ומגורי קבע. בפני כל פליט יעמדו מספר אפשרויות באשר למגורי הקבע שלו. האפשרות היחידה, שהיא זכותו האוטומטית של כל פליט, הינה להתגורר במדינה הפלסטינית, ביתו הלאומי. האפשרויות האחרות הן: להישאר במקום מגוריו הנוכחי, או לעבור לאחת המדינות השלישיות שיקלטו את הפליטים. מימוש האפשרויות האלו כפוף להחלטתן הריבונית והבלעדית של כל אחת מאותן מדינות. ישראל תהיה אחת מהמדינות השלישיות שישתתפו במאמץ שיקום הפליטים ותתייחס כבסיס לחישוב מספר הפליטים שהיא תקלוט, בממוצע המספרים שייקלטו במדינות השלישיות. ההסכם יביא לפתרון קבוע ומלא של סוגיית הפליטים ולאחריו לא יהיו שום תביעות נוספות בנושא. - מאבק בטרור וביטחון:
הפלסטינים מתחייבים למאבק כולל ובלתי פוסק בטרור ובאלימות. כמו כן, הם לא ירשו וימנעו הקמת כוחות לא סדירים או כנופיות חמושות בשטחם. מאבק זה, יימשך בכל עת ללא קשר למשברים אפשריים בין הצדדים. הצדדים גם יחוקקו חוקים ויפעלו להביא קץ להסתה.
הפלסטינים מתחייבים להימנע מלהצטרף, לסייע, לקדם, או לשתף פעולה עם כל קואליציה או ברית שמטרותיה עוינות את ישראל.
המדינה הפלסטינית תהיה מפורזת, ותכלול כוח ביטחון בלבד למטרות שמירת חוק וסדר ומניעת טרור.