תוכנית שבוצעה על ידי ממשלת ישראל בקיץ 2005. במהלכה פינתה ישראל באופן חד-צדדי כ-8,600 תושבי התנחלויות מרצועת עזה, וכוחות קרקעיים של צה"ל נסוגו ממנה לקווי 67' באזור זה. במקביל פינתה הממשלה ארבע התנחלויות בצפון השומרון. את התוכנית יזם והוביל ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון. בין המצביעים בעד התוכנית בכנסת היה בנימין נתניהו.
יוזמת ז'נבה הינה מודל להסכם קבע בין מדינת ישראל לבין מדינה פלסטינית, על-בסיס "מתווה קלינטון" מדצמבר 2000, שהתקבל על-ידי ממשלת ישראל.
ההסכם התקבל בעקבות שיחות מו"מ שהתנהלו בין צוותים של אנשי מקצוע שחלקם היו שותפים לסבבים השונים של המשא ומתן בין ישראל לבין רשות הפלסטינית. את הצוותים הובילו יוסי ביילין מהצד הישראלי, ויאסר עבד-רבו מהצד הפלסטיני. במהלך הזמן הצטרפו אישים בולטים לשתי הקבוצות - מהמערכת הפוליטית, הביטחונית, העסקית, האקדמית והאזרחית.
פסיקה של בית המשפט העליון משנת 1979, שקבעה שיש לפנות את אלון מורה, שהוקמה על קרקע פרטית על-בסיס נימוקים בטחוניים. בית המשפט קבע את העיקרון לפיו אין לתפוס קרקע פרטית של תושבים פלסטיניים בגדה המערבית לצורך התיישבות יהודית אזרחית. העתירה הוגשה בשנת 1979 על-ידי פלסטינים, שדרשו כי בית המשפט יבטל את צו התפיסה של כ-5000 דונמים שבבעלותם. האדמות שהופקעו היו אמורות להיות מופנות לטובת הקמת אלון-מורה. בבית-המשפט טענה המדינה, כפי שנהגה עד אז, כי הקמת ההתנחלות נדרשת בשל קיומם של צרכים צבאיים.
בניגוד לעתירות שהוגשו עד בג"צ זה, הפעם הצטרפו כמשיבים לעתירה המתנחלים שהיו אמורים להתגורר באלון-מורה. המתנחלים דחו מכל וכל את עמדת המדינה, וטענו כי ההצדקה להקמת ההתנחלות היא אידיאולוגית וכי: "בכל המגעים וההבטחות הרבות שקבלנו משרי הממשלה ומעל לכל מראש הממשלה עצמו - רואים כולם בישוב אלון-מורה ישוב קבע של התנחלות יהודית לא פחות מדגניה או מנתניה."
בתצהיר מטעם העותרים, כתב הרמטכ"ל לשעבר, חיים בר-לב, כי "אלון-מורה, לפי מיטב הערכתי המקצועית, אינו תורם לביטחון ישראל".
בהתבסס על תצהיר בר-לב, שסותר את עמדת המדינה, ובהתבסס על עמדת המתנחלים, שגם היא סותרת את עמדת המדינה, הורה בית המשפט לצה"ל לפנות את ההתנחלות ולהשיב את הקרקעות לבעליהן, וקבע כי אין לתפוס קרקע פרטית של תושבים פלסטיניים בגדה המערבית לצורך התיישבות יהודית אזרחית.