חוק שנועד להסדיר את מעמדם של בתים בהתנחלויות ומאחזים ביהודה ושומרון, שנבנו על קרקעות בבעלות פרטית של פלסטינים. לפי החוק, הקרקע אשר עליה בנויים הבתים תישאר בידי בעליה, אולם המדינה תפקיע מהם באופן גורף את זכויות השימוש בקרקע ותעביר אותן לממונה על הרכוש הממשלתי באזור הגדה המערבית בתמורה, יפוצו בעלי הקרקעות הפלסטינים בסכום בגובה של 125% מערכם הראוי של דמי השימוש בקרקע, או יקבלו קרקע חלופית. החוק אושר בכנסת ב-6.2.17, אך בג"צ הקפיא את כניסתו לתוקף עד לפסיקה בנוגע לחוקתיותו.
עוד מידע בנושא
טרנספר
העברת אוכלוסייה, בדרך-כלל בכפייה, מחבל ארץ אחד לחבל ארץ אחר. המניעים והסיבות לפעולת הטרנספר עשויים להיות פוליטיים, חברתיים, לאומיים, גזעיים או דתיים, וקבוצת האוכלוסייה המועברת היא בדרך כלל קבוצה הנבחנת באחד או יותר מגורמים אלה על ידי קבוצת המגרשים או קבוצה אחרת היושבת באותו חבל ארץ. במציאות הישראלית, רעיון הטרנספר עלה כמה פעמים, בין השאר על-ידי מאיר כהנה ומאוחר יותר, בשנות ה-90' ברעיון של "טרנספר בהסכמה" ע"י חבר הכנסת רחבעם זאבי (גנדי).
טרנספר הוא לא חוקי ומנוגד לדין הבין-לאומי: "אסורה העברה בכפייה של מוגנים, יחידים או רבים, וכן אסור גירושם של מוגנים מתוך שטח כבוש אל שטחה של המעצמה הכובשת או אל שטחה של כל מדינה אחרת, כבוש או שאינו כבוש, יהיה המניע להם אשר יהיה." (מתוך אמנת ז'נבה הרביעית, סעיף 49)
בג"צ אלון מורה
פסיקה של בית המשפט העליון משנת 1979, שקבעה שיש לפנות את אלון מורה, שהוקמה על קרקע פרטית על-בסיס נימוקים בטחוניים. בית המשפט קבע את העיקרון לפיו אין לתפוס קרקע פרטית של תושבים פלסטיניים בגדה המערבית לצורך התיישבות יהודית אזרחית. העתירה הוגשה בשנת 1979 על-ידי פלסטינים, שדרשו כי בית המשפט יבטל את צו התפיסה של כ-5000 דונמים שבבעלותם. האדמות שהופקעו היו אמורות להיות מופנות לטובת הקמת אלון-מורה. בבית-המשפט טענה המדינה, כפי שנהגה עד אז, כי הקמת ההתנחלות נדרשת בשל קיומם של צרכים צבאיים.
בניגוד לעתירות שהוגשו עד בג"צ זה, הפעם הצטרפו כמשיבים לעתירה המתנחלים שהיו אמורים להתגורר באלון-מורה. המתנחלים דחו מכל וכל את עמדת המדינה, וטענו כי ההצדקה להקמת ההתנחלות היא אידיאולוגית וכי: "בכל המגעים וההבטחות הרבות שקבלנו משרי הממשלה ומעל לכל מראש הממשלה עצמו - רואים כולם בישוב אלון-מורה ישוב קבע של התנחלות יהודית לא פחות מדגניה או מנתניה."
בתצהיר מטעם העותרים, כתב הרמטכ"ל לשעבר, חיים בר-לב, כי "אלון-מורה, לפי מיטב הערכתי המקצועית, אינו תורם לביטחון ישראל".
בהתבסס על תצהיר בר-לב, שסותר את עמדת המדינה, ובהתבסס על עמדת המתנחלים, שגם היא סותרת את עמדת המדינה, הורה בית המשפט לצה"ל לפנות את ההתנחלות ולהשיב את הקרקעות לבעליהן, וקבע כי אין לתפוס קרקע פרטית של תושבים פלסטיניים בגדה המערבית לצורך התיישבות יהודית אזרחית.
