הפקעת קרקעות - מה זה בעצם?

לאורך השנים השתמשה מדינת ישראל במספר דרכים על מנת להפוך קרקעות בגדה המערבית ל"אדמות מדינה" לטובת הרחבת התנחלויות. למושג "הפקעה" ישנה משמעות משפטית של שינוי מעמד הקרקע: הפיכתו מאדמה פרטית לאדמה ציבורית. בפועל, שינוי סטטוס הקרקעות משמש לצרכים מדיניים של הרחבת התנחלויות.

בין השיטות להפקעה:

1. הכרזה על אדמות מדינה – השיטה הנפוצה ביותר שבה משתמשת מדינת ישראל כדי להפקיע אדמות היא ההכרזה על אדמות מדינה. השיטה מבוססת על חוק מהתקופה העות'מאנית (מ-1858) שאפשר לסולטן להפקיע לרשותו קרקעות שלא נזרעו ולא נעבדו במשך שלוש שנים ברציפות. לאורך השנים פעלה ישראל לאתר אדמות שאינן מעובדות בגדה המערבית, ולהכריז עליהן כאדמות מדינה. בדרך זו הפקיעה ישראל למעלה מ-900,000 דונם בגדה המערבית. יש לציין כי לעיתים נמנעת בפועל הגישה של החקלאים לאדמותיהם, ובכך, הקרקע הלא מעובדת ניתנת להפקעה, אף-על-פי שבעליה החוקיים הביעו רצון וכוונה לעבד את אדמתם.
2. הפקעה לצרכי ציבור – ישראל השתמשה לעתים גם בצו הפקעה לצרכי ציבור על מנת להשתלט על קרקעות. לפי החוק, על הקרקע שהופקעה לשמש לצרכי כל הציבור באזור, כולל הציבור הפלסטיני, ולכן השתמשה ישראל בשיטה זו בדרך כלל לסלילת כבישים, שבהם ניתן לטעון כי הם ישמשו גם את הפלסטינים. לא ניתן להשתמש בצו הפקעה כזה לשם הקמת ההתנחלות עצמה משום שהציבור שעבורו מיועדת ההתנחלות הוא הציבור של המעצמה הכובשת ולא כלל הציבור באזור. למרות זאת, נעשה שימוש בהפקעה לצרכי ציבור כדי להקים את ההתנחלות מעלה אדומים .
3. רישום ראשון – אפשרות נוספת שעומדת בפני המדינה, היא לפתוח בהליך של רישום הקרקע על שם המדינה בטאבו. הליך זה של הסדרת הקרקע ורישומה עלול לארוך זמן רב אם יהיו בעלי קרקע שיטענו לבעלות, ואז יידרש מן הצדדים להוכיח בעלות בהליך ארוך וממושך. המקרה היחיד שידוע לשלום עכשיו שבו נעשה שימוש בהליך רישום ראשון של הקרקע כאמצעי להפוך קרקע לאדמת מדינה, היא במקרה של שלושת הצווים שפורסמו ביולי 2008 לצורך הרחבת ההתנחלות אפרת. ייתכן שהבחירה בהליך של רישום במקום בהליך ההכרזה נבע מנסיון של הרשויות להימנע ממה שעלול להיתפס כ"הפקעה", ולטעון שמדובר "בסך הכל" בהליך מנהלי סטנדרטי להסדרת קרקע.
4. תפיסה לצרכים צבאיים – דרך נוספת להשתלטות על קרקעות היא בהוצאת צו תפיסה לצרכים צבאיים. חשוב לציין שצו התפיסה לא משנה את מעמד הקרקע ולא מעביר את זכויות הבעלות למדינה, אלא רק את זכויות השימוש בקרקע, לזמן מוגבל שמופיע בצו התפיסה, ולצרכים צבאיים בטחוניים בלבד. בתום הצורך הבטחוני אמורה הקרקע לשוב לבעליה. בעבר נעשה שימוש נרחב בצו תפיסה לצרכים צבאיים כדי להקים התנחלויות, אך ב-1979, בעקבות בג"צ אלון מורה, נאסר השימוש בצווי תפיסה לצרכי התנחלויות. צווי תפיסה רבים ממשיכים להתפרסם לצורך הקמת גדר ההפרדה ומתקנים צבאיים שונים ברחבי הגדה המערבית.
5. אדמות נפקדים – צו מיוחד מקנה למדינה את הסמכות לנהל נכסים של אנשים שנמלטו מהגדה המערבית ב-1967, ולמעשה להחזיק בהן עד שישובו. הצו מאפשר לממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש להחכיר את הקרקע ולעתים אף למוכרה. ככל הידוע לנו נעשה שימוש בנכסים אלה לצרכי התנחלות, בעיקר באזור בקעת הירדן, אך לא ידוע לנו באיזה היקף והיכן.