בקמפיין הבחירות שלו, הבטיח רבין לשנות את סדר העדיפויות. רבין הודיע שהפסקת ההתנחלויות היא אינטרס ישראלי וממשלתו קבעה (בהחלטת ממשלה מס' 360, מ-22/11/92) שלא לאפשר עוד בנייה חדשה בהתנחלויות, לא לאפשר קידום תכניות ואף לעצור בנייה שכבר החלה.
גושי ההתנחלויות הן מושג מעורפל וחסר הגדרה. השימוש העיקרי שלו הוא להבחין בין הישובים הישראליים אשר יסופחו לישראל, בין אם במסגרת סיפוח חד-צדדי ובין אם במסגרת הסכם קבע, לבין מאחזים והתנחלויות מבודדות, שלא יהיו חלק ממדינת ישראל בעתיד. הגדרת הגושים באופן מדויק היא קריטית לניהול שיח מדיני ענייני ומבוסס עובדות. הגדרת גושי ההתנחלויות משתנה לאורך הקשת הפוליטית, וקיימות תפיסות "מקסימליסטיות" של הגושים, וקיימות תפיסות יותר מתונות בהיקפן.
עתירה של תנועת "שלום עכשיו" בדרישה להוציא לפועל צווי פינוי לשישה מאחזים לא חוקיים, זאת לאחר שבעתירה קודמת התחייב שר הבטחון לפנות את המאחזים אך נמנע מלעמוד בהבטחתו. העתירה העלתה על סדר היום את הימנעותם של מקבלי ההחלטות מלמלא אחר הבטחותיהם לבג"צ.
ב-2 באוגוסט 1996 החליטה ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו (החלטה 150), לבטל את החלטת ממשלת רבין (ערך נפרד), ובמקום זאת הגדירה שבנושאי מדיניות כוללת בנושאי התיישבות נדרשת החלטת ממשלה ובנושאי הקצאת קרקע ותכנון נדרש אישור שר הביטחון. משמעות ההחלטה היא שעל-מנת להקים התנחלות חדשה, נדרשת החלטת ממשלה. כל ההתנחלויות שהוקמו מאז, פרט לעמיחי (ההתנחלות למפוני עמונה), נבנו בניגוד להחלטה זו.