בקמפיין הבחירות שלו, הבטיח רבין לשנות את סדר העדיפויות. רבין הודיע שהפסקת ההתנחלויות היא אינטרס ישראלי וממשלתו קבעה (בהחלטת ממשלה מס' 360, מ-22/11/92) שלא לאפשר עוד בנייה חדשה בהתנחלויות, לא לאפשר קידום תכניות ואף לעצור בנייה שכבר החלה.
סדרה של הסכמים שנחתמו בין ישראל לבין הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף), כחלק מתהליך השלום בין ישראל לפלסטינים. הסכמי אוסלו תקפים ומיושמים עד היום.הראשון מבין שני הסכמים הידוע בשם אוסלו א'. ביסס את ההכרה ההדדית בין הצדדים. בין השאר, ישראל הכירה באש"ף כבנציגו החוקי והלגיטימי של העם הפלסטיני. בין השאר, אש"ף הכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים בשלום ובביטחון. נחתם בחשאי באוסלו ב-20 באוגוסט 1993 על ידי שמעון פרס ומחמוד עבאס.
בשלב השני, הידוע בשם אוסלו ב'- נחתם הסכם אשר העניק לפלסטינים שלטון עצמי בערים הפלסטיניות בגדה וברצועה, וכן ב-450 כפרים פלסטינים, וקיבע למעשה את החלוקה לשטחי A, B, C (פירוט בערך נפרד). נחתם ב-28 בספטמבר 1995 בוושינגטון על ידי יצחק רבין ויאסר ערפאת. מספר שבועות לאחר חתימת ההסכם, יצחק רבין נרצח, ומחליפו, שמעון פרס, המשיך ביישום ההסכם.
מהם "מאחזים בלתי חוקיים"?
המאחזים הם למעשה התנחלויות שהוקמו על ידי ממשלות ישראל מאז שנות התשעים – אך באופן לא רשמי ולא חוקי. ממשלת ישראל החליטה בשנת 1996 שלא להקים עוד התנחלויות חדשות, אך כדי לעקוף את המחויבות הפוליטית והבינלאומית, הקימה את ההתנחלויות באופן לא רשמי, וקראה להן: "מאחזים בלתי חוקיים" או "מאחזים בלתי מורשים".
לאורך השנים השתמשה מדינת ישראל במספר דרכים על מנת להפוך קרקעות בגדה המערבית ל"אדמות מדינה" לטובת הרחבת התנחלויות. למושג "הפקעה" ישנה משמעות משפטית של שינוי מעמד הקרקע: הפיכתו מאדמה פרטית לאדמה ציבורית. בפועל, שינוי סטטוס הקרקעות משמש לצרכים מדיניים של הרחבת התנחלויות.