החלטה שנתקבלה במועצת הביטחון של האו"ם לאחר מלחמת ששת הימים. עיקרי ההחלטה הם נסיגה ישראלית לקווי ה-4 ביוני 1967, סיום הלוחמה והכרה בריבונתן של המדינות באזור, ופתרון צודק לבעיית הפליטים.
עוד מידע בנושא
החלטת ממשלה רבין (החלטה 360)
הסכם השלום עם מצרים
במרץ 1979, נחתם הסכם שלום עם מצרים בין נשיא מצרים, אנואר סאדאת, ראש-ממשלת ישראל, מנחם בגין, ונשיא ארה"ב, ג'ימי קרטר כשנה לאחר שנחתמו הסכמי קמפ דייויד (1978) אשר היו הסכמי מסגרת לשלום במזרח התיכון . הסכם השלום מורה על סיום מצב המלחמה בין ישראל למצרים, קובע את הגבול הקבוע בין שתי המדינות, מורה על פירוז אזור הגבול ועל דילול כוחות הצבא בסיני, וכן על כינון יחסי שכנות נורמליים כמקובל במשפט הבינלאומי. כמו כן מורה ההסכם על הקמת כוח צבאי רב-לאומי שיפקח על ביצוע ההסכם בסיני. ההסכם מכיל נספח העוסק במתן שלטון עצמי לפלסטינים ברצועת עזה ובגדה המערבית. נספח זה הוא החלק היחיד בהסכם שלא יושם בסופו של דבר.
E1
בשמו המלא (East-1) הוא שטח בן 12 קילומטר רבועים בין ירושלים למעלה אדומים שסופח לשטח המוניציפלי של מעלה אדומים. בשנות ה-90 ישראל ייעדה את השטח לבניית שכונת מגורים ופרוייקטים נוספים שייצרו רצף התיישבות ישראלי בין מעלה אדומים לירושלים, אולם במשך שנים הפרוייקטים הוקפאו בלחץ בינלאומי. E1 הוא השטח המפריד בין ירושלים ממערב, מעלה אדומים ממזרח, אבו-דיס מדרום ושועאפט מצפון. בנייה וסיפוח של E1 תייצר חיץ החוצה את ציר הנסיעה הפלסטיני בין רמאללה לבית-לחם, ויבתר את "גוש דן" הפלסטיני, בצורה שתכשיל את הניסיון לייצר מדינה פלסטינית בעלת רציפות טריטוריאלית ורציפות תחבורתית. לפיכך, תוכניות בנייה ישראליות נחשבות לקביעה חד-צדדית של עובדות בשטח, ומעוררות התנגדות בינלאומית עזה.