בשמו המלא (East-1)  הוא שטח בן 12 קילומטר רבועים בין ירושלים למעלה אדומים שסופח לשטח המוניציפלי של מעלה אדומים. בשנות ה-90 ישראל ייעדה את השטח לבניית שכונת מגורים ופרוייקטים נוספים שייצרו רצף התיישבות ישראלי בין מעלה אדומים לירושלים, אולם במשך שנים הפרוייקטים הוקפאו בלחץ בינלאומי. E1 הוא השטח המפריד בין ירושלים ממערב, מעלה אדומים ממזרח, אבו-דיס מדרום ושועאפט מצפון. בנייה וסיפוח של E1  תייצר חיץ החוצה את ציר הנסיעה הפלסטיני בין רמאללה לבית-לחם, ויבתר את "גוש דן" הפלסטיני, בצורה שתכשיל את הניסיון לייצר מדינה פלסטינית בעלת רציפות טריטוריאלית ורציפות תחבורתית. לפיכך, תוכניות בנייה ישראליות נחשבות לקביעה חד-צדדית של עובדות בשטח, ומעוררות התנגדות בינלאומית עזה.

המשך קריאה

פסיקה של בית המשפט העליון משנת 1979, שקבעה שיש לפנות את אלון מורה, שהוקמה על קרקע פרטית על-בסיס נימוקים בטחוניים. בית המשפט קבע את העיקרון לפיו אין לתפוס קרקע פרטית של תושבים פלסטיניים בגדה המערבית לצורך התיישבות יהודית אזרחית. העתירה הוגשה בשנת 1979 על-ידי פלסטינים, שדרשו כי בית המשפט יבטל את צו התפיסה של כ-5000 דונמים שבבעלותם. האדמות שהופקעו היו אמורות להיות מופנות לטובת הקמת אלון-מורה. בבית-המשפט טענה המדינה, כפי שנהגה עד אז, כי הקמת ההתנחלות נדרשת בשל קיומם של צרכים צבאיים. בניגוד לעתירות שהוגשו עד בג"צ זה, הפעם הצטרפו כמשיבים לעתירה המתנחלים שהיו אמורים להתגורר באלון-מורה. המתנחלים דחו מכל וכל את עמדת המדינה, וטענו כי ההצדקה להקמת ההתנחלות היא אידיאולוגית וכי: "בכל המגעים וההבטחות הרבות שקבלנו משרי הממשלה ומעל לכל מראש הממשלה עצמו - רואים כולם בישוב אלון-מורה ישוב קבע של התנחלות יהודית לא פחות מדגניה או מנתניה." בתצהיר מטעם העותרים, כתב הרמטכ"ל לשעבר, חיים בר-לב, כי "אלון-מורה, לפי מיטב הערכתי המקצועית, אינו תורם לביטחון ישראל". בהתבסס על תצהיר בר-לב, שסותר את עמדת המדינה, ובהתבסס על עמדת המתנחלים, שגם היא סותרת את עמדת המדינה, הורה בית המשפט לצה"ל לפנות את ההתנחלות ולהשיב את הקרקעות לבעליהן, וקבע כי אין לתפוס קרקע פרטית של תושבים פלסטיניים בגדה המערבית לצורך התיישבות יהודית אזרחית.

המשך קריאה