פעם הראשונה שהגדה המערבית הופיעו בלב המאבק המשפטי הייתה בשנת 1978, בבג"ץ הקרוי בג"ץ בית אל. העתירה התנגדה לתפיסת קרקעות מעובדות בצו של המושל הצבאי בשכם ולהקמת התנחלויות על קרקעות אלו. הטיעון לטובת הקמת ההתנחלויות על הקרקע, לכאורה בניגוד לכללי המשפט הבינלאומי, היה כי הן יהיו חלק מהמערך הביטחוני באזור. השופטים הצטרפו פה אחד לחוות הדעת, שקבעה כי "נוכחותם בשטח של יישובים – אפילו אזרחיים – של אזרחי המעצמה המחזיקה תורמת תרומה נכבדה למצב הביטחוני שבאותו שטח ומקילה על הצבא את מילוי תפקידו" העתירה נדחתה.
עוד מידע בנושא
תוכנית ההתכנסות
תוכנית מדינית שהגה ראש-ממשלת ישראל, אהוד אולמרט. התוכנית כללה פינוי מדורג של מרבית ההתנחלויות בגדה המערבית בהתאם למדיניות ההפרדה של ממשלת ישראל. על פי התוכנית, תושבי ההתנחלויות היו אמורים להתכנס בשלושה גושים גדולים: גוש מעלה אדומים, גוש אריאל, וגוש עציון. לפי תוואי גדר ההפרדה, או תוואי דומה שתושג עליו הסכמה לאומית ולגיטימציה בינלאומית. לפי התוכנית, היו אמורים רוב היישובים המפונים להיות מועתקים לגושי ההתיישבות בגדה המערבית, מה שהיה מותיר בידי ישראל כ-7% משטחי הגדה. בשל אופיו החד צדדי של המהלך, הוחלט כי קודם לכן תנסה ממשלת ישראל להידבר עם הפלסטינים, ורק אם יתברר שאין פרטנר להידברות, יבוצע הצעד החד צדדי.
מאחזים בלתי חוקיים
מהם "מאחזים בלתי חוקיים"?
המאחזים הם למעשה התנחלויות שהוקמו על ידי ממשלות ישראל מאז שנות התשעים – אך באופן לא רשמי ולא חוקי. ממשלת ישראל החליטה בשנת 1996 שלא להקים עוד התנחלויות חדשות, אך כדי לעקוף את המחויבות הפוליטית והבינלאומית, הקימה את ההתנחלויות באופן לא רשמי, וקראה להן: "מאחזים בלתי חוקיים" או "מאחזים בלתי מורשים".
נוער הגבעות
הזרם הקיצוני-דתי בימין המתנחלי, שמסרב לשתף פעולה עם המדינה, ומובל בעיקר על ידי צעירים. נוער הגבעות מקים באופן עצמאי מאחזים שאינם מגיעים לכדי תשתיות רציניות, ומתעמת עם כוחות הביטחון.
פעילות נוער הגבעות משרתת היטב את האינטרסים של הממשלה ושל המתנחלים: המתנחלים מצדם מעלים את המחיר הציבורי והפוליטי של הפינוי, והממשלה מצדה יכולה להציג מצג לפיו היא עושה מאמצים ניכרים לטפל בנושא הטרור היהודי והפרות החוק של מתנחלים בשטחי הגדה המערבית.